סיכום נקודות ידע על מיכלי אגירת אוויר דחוס! לא תודה

1. תפקידו של מיכל אגירת הגז
1) אחסון גז: מצד אחד, זה יכול לפתור את הסתירה שצריכת הגז עלולה לעלות על אספקת הגז בפרק זמן קצר במערכת, ומצד שני, ניתן להשתמש בו באופן זמני כאשר מדחס האוויר נכשל. או מקרי חירום אחרים (כגון הפסקת חשמל). כמובן, זה תלוי בכמה או כמה מקלטי אוויר גדולים משמשים לאחסון אוויר דחוס. 2) ייצוב זרם ומתח קבוע: בטל או החליש את הפעימה של זרימת האוויר הפלט של מדחס האוויר, ייצב את הלחץ של מקור האוויר, והבטח את זרימת האוויר הרציפה והיציבה של הפלט, כלומר, את הפונקציה של ייצוב זרם ומתח קבועים .
3) הפחת את תדירות ההתנעה-עצירה של מדחס האוויר: הפחת את תדירות "התחל-עצירה" של מדחס האוויר, וקיבולת מערכת גדולה יותר יכולה להאריך את מחזור "התחל-עצירה" או "פריקת עומס" של מדחס האוויר , הפחת את תדירות המיתוג של ציוד חשמלי ושסתומים.
4) הסרת מזהמים: השתמש בצנטריפוגה של מיכל אגירת האוויר ובשקיעת הכבידה של אוויר דחוס כדי להפריד ולהסיר חלקיקים גדולים של מים, שמן ומזהמים אחרים באוויר הדחוס, ולקרר עוד יותר את האוויר הדחוס כדי להפחית זיהום אחר במורד הזרם. של רשת הצינורות. עומס עבודה של ציוד עיבוד (יכול גם להפחית את ההשקעה בציוד טיהור), כך שציוד שונות לצרוך גז יוכל להשיג את מקור הגז האיכותי הנדרש.
5) חסכון במקום התקנה: עבור מדחס האוויר המשולב הפופולרי הנוכחי, מיכל אגירת האוויר משמש כגוף המדחס ובסיס ההתקנה עבור אביזרים אחרים, מה שחוסך ביעילות קושי ומקום.
2. חישוב נפח מיכל הגז בהתאם למטרות השונות של הקמת מיכל אגירת הגז, קיימות שיטות חישוב שונות לנפח מיכל הגז:
1. מצב עבודה בפועל 1: המערכת הפנאומטית בוחרת את קצב זרימת הנפח של מדחס האוויר בהתאם לצריכת האוויר הממוצעת. בזמן השיא של צריכת האוויר, צריכת האוויר של המערכת עשויה להיות גדולה מנפח הפליטה של ​​מדחס האוויר תוך זמן קצר. כדי לענות על הביקוש לצריכת גז בשעות השיא, ניתן לקבוע את נפח V של מיכל אגירת הגז לפי הנוסחה הבאה:

בנוסחה:
qmax - צריכת האוויר המרבית של המערכת הפנאומטית, Nm3/min;
ש0--תזוזה מדורגת של מדחס האוויר, Nm3/min;
Pa--לחץ יניקה של מדחס אוויר (אבסולוט), קח=0.1MPa; P1--לחץ הפעלה רגיל של המערכת הפנאומטית (אבסולוטית), MPa; t--זמן עבודה של המערכת הפנאומטית בצריכת האוויר המרבית, s; 2. מצב עבודה בפועל 2: כאשר מדחס האוויר עובר תאונה פתאומית או שהאוויר מפסיק לפתע בגלל סיבות חיצוניות (כגון הפסקת חשמל), רק האוויר המאוחסן במיכל אגירת האוויר יכול לשמור על אספקת אוויר בטוחה. במקרה זה, יש לוודא שלחץ האוויר לא יירד מתחת ללחץ הבטוח המינימלי לשמירה על פעילות תקינה של ציוד או מערכות פנאומטיות בתוך פרק זמן מסוים. ניתן לחשב את נפח מיכל אגירת האוויר באופן הבא:

בנוסחה:
P2 - לחץ העבודה הבטוח המינימלי של המערכת הפנאומטית (אבסולוטית), MPa;
q'--צריכת האוויר הדרושה של המערכת הפנאומטית במהלך הפסקת החשמל, Nm3/min; t--הזמן המינימלי למערכת הפנאומטית לשמור על פעולה רגילה במהלך הפסקת החשמל, s;
3. מצב עבודה בפועל 3: מנוע ההנעה של מדחס האוויר מתחיל לעתים קרובות מדי.
1) זה יוביל לעלייה בעליית הטמפרטורה של סליל מתג המנוע וסליל הבקרה, אשר יחמיר את הבלאי של המערכת המכנית, במיוחד על מדחסי אוויר בינוניים וגדולים;
2) התנעה ועצירה תכופה של מדחס האוויר תגדיל את צריכת האנרגיה של מדחס האוויר (הזרם בעת התנעת המנוע עשוי להיות פי עשרות מונים מהספק ההפעלה). מסיבה זו, מתג לחץ מותקן בדרך כלל על מיכל אגירת האוויר, ותפעול מדחס האוויר נשלט על ידי ערך הפרש הלחץ (△p) של מתג הלחץ לוויסות המהירות, ומנוע ההנעה "מופעל". "בטווח הפרש לחץ מסוים. - כיבוי", "עומס מלא - ללא עומס" או "עומס מלא - ללא עומס - כיבוי מרווח" ועוד התאמות. בגלל מיכל אגירת האוויר, כאשר אספקת האוויר q0 של מדחס האוויר גדולה בהרבה מאשר צריכת האוויר qk, מנוע ההנעה יהיה במצב כיבוי או סרק במשך זמן רב, ותדירות הפעלת העומס אינה גבוהה; כאשר אספקת האוויר q0 קרובה או קטנה מהצריכה כאשר נפח הגז הוא qk, מנוע הנסיעה יפעל ללא הפסקה במשך זמן רב. בשלב זה, תדירות הפעלת העומס אינה גבוהה. היחס בין qk/q0, המכונה צריכת הגז יחס, מיוצג על ידי מקדם א. בשלב זה, השתמש במושג מקדם צריכת גז כדי לקבוע את נפח מיכל אגירת הגז:

בנוסחה:

ש0--נפח אספקת האוויר של מדחס האוויר, Nm3/min;

a{{0}}מקדם צריכת אוויר, כפי שמוצג באיור 1, מקדם צריכת האוויר הוא הגדול ביותר כאשר יחס צריכת האוויר הוא 0.5;

f--אפשרה תדירות מיתוג "טעינה-פריקה", היחידה היא h-1 (פעמים/שעה);
ערך זה קשור להספק של מנוע ההנעה של מדחס האוויר, ככל שההספק גדול יותר, הערך של תדר המיתוג צריך להיות קטן יותר.

△p--ערך הגדרת לחץ ההפרש של פתיחה וסגירה של לחץ, △p=pe-pb, pe הוא ערך הגבול העליון של הלחץ כאשר מדחס האוויר מתחיל לפרוק, ו-pb הוא הלחץ התחתון ערך הגבלה כאשר מדחס האוויר מתחיל לפרוק.
4. מצב עבודה בפועל 4: בהתבסס על הניסיון המעשי שלנו מזה שנים רבות, במערכת דחיסת אוויר, בחירת קיבולת מיכל אגירת האוויר נקבעת לעיתים על פי ערכים אמפיריים, למשל, הוא נבחר כ- 1/( 6- 8). בחישוב הנוסחה התיאורטית לעיל, לא התייחסנו להשפעת ההפרש בין הטמפרטורה (tk) במיכל אגירת האוויר לטמפרטורת היניקה (t0) של מדחס האוויר על נפח גוּף. בפועל, בסביבת טמפרטורה גבוהה או כאשר אין מצנן אחורי מול מיכל אגירת האוויר, הטמפרטורה בתוך מיכל אגירת האוויר גבוהה בהרבה מטמפרטורת היניקה של מדחס האוויר (כלומר טמפרטורת הסביבה). מושפע מהטמפרטורה, נפח הגז במיכל בשלב זה, יש לבחור את מיכל אגירת האוויר גדול יותר; באזורים בגובה רב, מכיוון שלחץ האוויר הנשאף נמוך יחסית, ניתן לבחור את נפח מיכל אגירת האוויר קטן יותר בהתאם. בשלב זה, ניתן להשתמש בנוסחה הבאה לתיקון:

דוגמה: מדחס אוויר עם תזוזה של פרמטר לוחית שם של 42Nm3/min ולחץ פליטה של ​​0.7MPa מספק אוויר דחוס בקצב זרימה של 39Nm3/min (לחץ של 0.7MPa) ל- רשת האוויר, והגדרת מתג הלחץ ההפרש הערך הוא 0.08MPa, כיצד לחשב את נפח מיכל אחסון הגז הרלוונטי?
הנחה: טמפרטורת האוויר של כניסת מדחס האוויר היא 20 מעלות, לחץ היניקה הוא 0.1MPa, וטמפרטורת האחסון המקסימלית של מיכל אגירת האוויר היא 40 מעלות. מקדם צריכת האוויר של המערכת הוא 0.5 (a=0.25), הספק המנוע של מדחס האוויר המתאים הוא 250kW, ו-f הוא 3, אבל יותר נכון לבחור 2. מאחר שטמפרטורת היניקה של מדחס האוויר אינו עולה בקנה אחד עם הטמפרטורה המקסימלית של מיכל אגירת האוויר, נפח מיכל אגירת האוויר מחושב לפי הנוסחה הבאה:

3. עניינים הדורשים תשומת לב בשימוש במיכלי אחסון גז
1. כאשר רשת צינורות האוויר הדחוס גדולה מאוד, ניתן להקטין מעט את נפח מיכל אגירת האוויר או אפילו להשתמש בו, מכיוון שנפח הצינור הארוך עצמו ברשת הצינורות יכול לאגור מספיק אוויר. כאשר שיא צריכת הגז של ציוד רב גז שונה, רשת הצינורות עצמה שווה למיכל אחסון גז טבעי ציבורי.
2. מיכל אגירת הגז הוא מיכל לחץ, ולכן יש לבחור מוצר מיצרן רגיל, כדי להבטיח בטיחות, אחרת זה יהיה פצצת זמן. עליו להיות מצויד באביזרי בטיחות, כגון שסתומי בטיחות ומדדי לחץ, ויש לבצע בדיקות בטיחות קבועות.
3. מיקום ההתקנה של מיכל אגירת הגז צריך להיות מאחורי המצנן האחורי, על מנת למנוע הצטברות אדי שמן ומים נוזליים במיכל ולהפחית את סכנות הבטיחות ככל האפשר; גוף המיכל חייב להיות מצויד בהתקני ביוב איכותיים, כגון שסתומי ביוב אוטומטיים, שסתום ניפוח ידני בתוספת פריקה ופיקוח מתוזמנים. אם הקיר הפנימי של מיכל אגירת הגז עשוי פלדת פחמן או חומרים מתכלים אחרים נמצא בסביבה לחה במשך זמן רב, הוא יחליד בקלות, מה שלא רק ישפיע על חיי השירות של המיכל, אלא גם יגרום להשפעות שליליות רבות. על קורוזיה וקילופים שייכנסו לציוד במורד הזרם עם זרימת האוויר, וחשוב מכך, הגברת הסכנה הבטיחותית של מיכל אגירת הגז. על מנת למנוע חלודה, אנו בדרך כלל בוחרים במיכלי אחסון גז מנירוסטה בתרחישי שימוש רפואיים, מזון, אלקטרוניים ואחרים.

מיכלי אחסון אוויר נמצאים בשימוש נפוץ מאוד בעבודה היומיומית שלנו. הם פשוטים במבנה וקל להתעלם מהם. עם זאת, בעידן החדש שבו החיסכון באנרגיה במערכות אוויר דחוס מקבל יותר ויותר תשומת לב והפיקוח הבטיחותי הולך ומחמיר, יש לנו צורך בידע רב יותר על מיכלי אגירת אוויר. יותר הבנה ויישום. לדוגמה, אם מערכת אחסון האוויר הדחוס מוגדרת כהלכה, ניתן להגדיל את שיעור החיסכון באנרגיה ב-2 עד 10 אחוזים.